ליקר דובדבנים בייתי 

בדיוק לפני שעונת הדובדבנים מסתיימת, החלטתי לנסות להכין ליקר דובדבנים בייתי.
הכנת הליקר לא מסתיימת ביום אחד אלה לוקחת 
כ 3-4 חודשים של התיישנות (או יותר).

כמובן שאפשר להכין ליקר מפירות / דברים אחרים (לימונצ'לו, קפה, שסק..)
ולפי מה שקראתי, כמעט כל מתכון מסתיים בשבחים, אז למה לא לנסות?

ישנם 2 דרכים עיקריות להכנת ליקר:
שיטת השריית הפרי בסוכר ואז הוספת הכהל והמתנה להתיישנות או שיטת השריית הפרי בכהל ואז הוספת הסוכר/ סירופ סוכר ואז המתנה להתיישנות. 
ב-2 הדרכים ההכנה פשוטה מאוד.
אני בחרתי לנסות את שיטת ההשרייה בסוכר. 
אז שנתחיל?

מרכיבים:

- 1 ק"ג דובדבנים אדומים
- 1 ק"ג סוכר לבן
- 1 בקבוק כהל אתילי 95% שקונים בחנות משקאות,

אסור לשתות את זה ככה!

- צנצנות זכוכית עם פקקים תואמים (1 גדולה או 2
בינוניות)
- 8 חתיכות בד גזה

- 2 גומיות

הכהל:


הכנה:

שוטפים את הדובדבנים, מייבשים ומסירים מהם את העוקצים.

 

 עיקור הצנצנות:
מרתיחים מים בקומקום, מניחים את הצנצנות הנקיות ליד הכיור ויוצקים על כולם את המים הרותחים עד למעלה. ממתינים כ- 10 דקות, שופכים בזהירות את המים לכיור וממתינים עד שהצנצנות יתקררו.
כך שמקבלים צנצנות נקיות מחיידקים.

 מתחילים למלא את הצנצנות בשכבות של סוכר ודובדבנים כאשר מסיימים עם שכבה של סוכר.

סוגרים בבד גזה וגומייה, כדי לאפשר לגזים שנוצרים בהשריה לצאת החוצה. 
משאירים זאת כך למשך 3 שבועות במקום קריר וחשוך עד שכל הסוכר נמס מנוזלי הדובדבנים.
עד אז מנערים את הצנצנות מידי יום.
(אני כיסיתי את הצנצנות בנייר אלומיניום כי לא הצלחתי למצוא מקום מספיק חשוך)

 

לאחר כיום זה נראה כך, רואים שהסוכר מתחיל לספוג נוזלים:

לאחר כשלושה ימים חמים מידי, החלטתי להעביר את הצנצנות עם מכסים ועטופות בנייר כסף למקרר, וככה השארתי אותם במשך 3 שבועות.
כאשר כל יום יומיים הייתי פותחת את הצנצנות לשחרור הגזים שהצטברו, ומנערת / מערבבת אותם 
היטב - הערבוב מאוד חשוב לתהליך.

לאחר כשבוע, מתחילים להצטבר נוזלים
וממשיכים לערבב מידי יום או יומים!

לאחר כשלושה שבועות, הסוכר נמס כמעט כולו אבל לא לחלוטין ויש קצת ריח של אלכוהול (כי מתרחשת תסיסה)

  והדובדבנים הצטמקו..

ממשיכים בערבוב לעוד כמה שעות עד שרוב הסוכר נמס. 
לאחר מכן סיננתי ומדדתי את הנוזלים כדי לדעת כמה נוזלים קיבלתי (בשביל לחשב את כמות האלכוהול שצריך להוסיף) קיבלתי 1 ליטר של נוזל.

החזרתי את הנוזל לצנצנת גדולה יחד עם הדובדבנים

ומעט הסוכר שנשאר והוספתי כ- 600 מ"ל כהל 95% (תוך ערבוב) כך שאקבל בערך 37% אלכוהול במשקה. 
מוסיפים את הכהל, סוגרים בפקק וכעת ממתינים להתיישנות של מינימום כ 3 חודשים.
 
לאחר כ-3 חודשים של התיישנות ממש מרגישים בהבדל. הליקר מוכן וממש טוב! (לפי יושבי הבית ו-2 טועמים אובייקטיבים :)) ונעלם במהירות!
כבר הספקתי לנסות איתו את הכנת עוגת היער השחור ופרלינים במילוי ליקר דובדבנים שקצת כשל - אבל רק בגלל ששכחתי שטמפרטורת הקיפאון של אתנול יותר נמוך מטמפרטורת המקפיא.. (מינוס 114 מעלות)
וכמובן שזה גם מעולה בתור מתנה! (*ראו הצעת הגשה)
אז שיהיה בהצלחה! :)

*הצעת הגשה:

תוכלו להתרשם מחוויות הכנה נוספות בבלוג הבא.

סלמון כבוש בייתי:

את המתכון הזה תכננתי להכין כבר לפני מספר שבועות, כשסיקרן אותי להכין תחליף בייתי לסלומון המעושן.
המתכון הזה לקוח מקרינ'ס דלי עם שינויים קטנים שלי והוא מאוד פשוט להכנה! והתוצאה טעימה מאוד ועדינה, לא מלוחה מידי ובעלת ניחוחות של תבליני אניס. וגם הכיס פחות נפגע בהשוואה למחירי הסלמון המעושן. כך שאנו מכוסים מכל הכיוונים! (ותכף מכוסים גם במלח, סוכר ותבלינים). 
אז שנתחיל?

מרכיבים:
1 ק"ג פילה סלמון טרי ללא עצמות.
1 ק"ג מלח גס
2 כוסות סוכר לבן
1/2 כוס שמיר קצוץ
2 כפות מכל דבר: כוכבי אניס, זרעי קימל קלויים, זרעי כוסברה קלויים

הכנה:
תחילה קולים את זרעי הקימל וזרעי הכוסברה במחבת קטנה כ: 4-5 דקות (ואז כל הבית מתמלא בריח לימוני נעים!)

מכניסים לקערה אחת גדולה את: המלח, הסוכר והתבלינים ומערבבים יחד לתערובת אחידה

בוחרים כלי כבישה - כלי עמוק או בעומק בינוני אשר יוכל להכיל את כל המרכיבים. ממלאים כמחצית מכלי זה בתערובת ומשטחים לכל האורך. 

מניחים את נתח הסלומון מעל תחתית תערובת הכבישה. קוצצים את השמיר (אני קצצתי צרור שמיר אחד) ומניחים על הסלומון

מצפים את הסלומון היטב ביתרת תערובת הכבישה, מכסים בניילון נצמד ומשאירים לכבישה כ-36 שעות במקרר או קצת יותר (תלוי בדרגת הכבישה בה אתם מעוניינים)

כעבור יום וחצי, הצצתי לראות מה מתרחש: וראיתי שהסלומון הגיר המון נוזלים. אז הוספתי עוד קצת מלח מלמעלה והחזרתי למקרר לעוד שעתיים של כבישה..

לאחר מכן, מוציאים את הדג מתערובת המלח והסוכר, מנקים אותו מתערובת הכבישה ומייבשים היטב.

בעזרת סכין חדה פורסים לפרוסות דקות, ומסירים את עור הדג 

ניתן להגיש על פרוסות לחם/בגט עם גבינת שמנת או סתם כך כמו סביצ'ה - לדעתי ולדעת יושבי הבית, הגרסה של הדג לבד היא הכי טעימה. 
אז שיהיה בתיאבון! :)

שוקולד לבן בטעמים - קוקוס או מנטה:

הימני בתמונה - שוקולד בטעם קוקוס, מעוטר בקצח

השמאלי בתמונה - שוקולד בטעם מנטה מקושט נענע

שוקולד לבן הוא חומר גלם מצוין. 
יש לו טעם יחסית עדין ולכן ניתן להלביש עליו טעמים יותר דומיננטיים ולקבל שוקולד לבן בטעמים!

זה בדיוק מה שניסיתי לעשות כאן :)

המסתי שוקולד לבן באמבט באן- מארי והוספתי לו תמציות טעם טבעיות כמו קוקוס או מנטה (כל פעם אחד אחר) דבר שיצר תוצרים מרעננים ומעניינים!

בניסיון מוקדם יותר הוספתי גרגרים של חצי מקל וניל לשוקולד הלבן המומס ונוצר שוקולד ווניל חלומי!

(תדמיינו ששקף העוגות לא נמצא בתמונה)

בנוסף לשוקולד הלבן כמו ששמו מצביע עליו, בעל צבע קרם הקרוב ללבן ולכן יהיה מעניין לשנות את צבעו בצבע מאכל (טבעי, באבקה ולא נוזל) וממש לשחק עם השוקולד איך שרוצים!
גם מבחינת הטעמים וגם מבחינת הצבעים!!

את הוספת הצבע עדיין לא ניסיתי, אבל יהיה מעניין להשקיע ולהשתעשע בזה יום אחד :)

מרכיבים:

* כמות רצויה של שוקולד לבן. (אני השתמשתי 

  בחפיסה אחת בכל ניסיון)

* תמציות טעם טבעיות: peppermint, coconut.

* לקישוט: זרעי קצח, עלי נענע טרייה (או אפילו 

  מיובשת - לפיזור כמו זרעי הקצח)

הכנה:

ממיסים שוקולד לבן באמבט באן - מרי.

כשהשוקולד נמס לחלוטין מוסיפים כמה טיפות מתמצית הטעם: 7-10 טיפות. תוך ערבוב עד לאחידות.

(הערה - מכיוון שהתמציות שלי לא הכילו "טפי" לטיפטוף הטיפות, השתמשתי בידית הצרה של כפית קטנה אותה טבלתי בתמצית ונתתי לטיפות לטפטף בשוקולד המומס).

טועמים, ואם  הטעם לא מספיק דומיננטי מוסיפים עוד קצת תמצית לפי טעמכם.

מרפדים תבנית שטוחה בנייר אלומיניום ומכינים את "עיגולי השוקולד" בעזרת כפית במרווחים של כחצי ס"מ מעיגול אחד לאחר.
שוקולד מנטה:

שוקולד קוקוס:

מקשטים ומצננים במקפיא עד להקשחת השוקולד.

אז שיהיה בתיאבון :)